1. בפני שתי בקשות שהגיש הסניגור לגילוי חומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ד - 1982 (להלן: "חסד"פ").
2. בבקשה האחת מבקש הוא לקבל לעיונו את הרישום הפלילי של עדי התביעה 1 עד 6, את פלט התלונות שהגישו אותם עדים לרבות פירוט מלא של גורל התלונות, וכן פלט התלונות שהוגשו נגד העדים לרבות פירוט מלא של גורל התלונות.
הסניגור מנמק את בקשתו בכך שהראיות עליהן נסמכת המשיבה להוכחת המיוחס למבקשים בכתב האישום נסמכות על עדויותיהם של אותם עדים, כי עדותם של עדים אלו מהותית לבירור אשמה, ולממצאי המהימנות שיקבעו לגביהם על ידי בית המשפט השלכה קרדינאלית לגבי הקביעות העובדתיות בתיק זה.
עוד טען כי נוכח מהות חזית המריבה בין הצדדים יש בגיליונות ההרשעות הקודמות רלבנטיות לבירור אשמת המבקשים ולבחינת מהימנותם של העדים.
3. בבקשה השניה מבקש הסניגור לאפשר לקבל לעיונו שורת מסמכים המופיעים ברשימת חומר החקירה שנמסרה לידיו, ושהעתקה צורף לבקשה.
4. המדינה הגישה תגובה בכתב לבקשה הראשונה ובה היא מתנגדת למסירת החומר המבוקש, למעט גיליון ההרשעות הקודמות של עד התביעה מס' 4, שלגביו משאירה היא את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
לטענת התובע אין באותם גיליונות כל תועלת להגנת המבקשים, אין הם עומדים באמות המידה שנקבעו ב
בש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נגד מדינת ישראל (להלן: "פרשת בניזרי"), ומטעם זה יש להעדיף את זכותם של העדים לפרטיות על פני זכות העיון של הנאשם.
5. אשר לבקשה לעיון בפלטי התלונות שהוגשו נגד העדים - ובמלים אחרות - פרטים לגבי תיקים פתוחים ותיקים סגורים טוען התובע כי אין הם מהווים חלק מן המרשם הפלילי כהגדרתו בסעיף 2 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק המרשם"), ועל כן ניתן למסרם לפי סעיף 11 לחוק המרשם רק לגופים המנויים בתוספת השלישית לחוק ושעליהם אין בית המשפט נמנה.
עוד מוסיף הוא כי אין מקום להיגרר לדיון בתיקים אחרים שלא הוכרעו ואינם קשורים לאישומים בתיק זה, וכי ממילא אין במידע כזו יותר מאשר חשדות שטיבם לא הוברר והפוטנציאלי הראייתי הנובע מהם אפסי.
6. אשר לתלונות שהוגשו על ידי העדים טוען התובע כי מדובר במסע דיג, וכי העובדה שעד התביעה 1 נחשד ונחקר בעבירה ידועה ואף נטענה בכתב האישום ואין, איפוא, כל צורך בגילוי הרישום בענין זה.
לטענתו, אין די בטענה כללית בדבר סכסוך קודם ואין כל רלבנטיות בתלונות שהוגשו, אם בכלל, על ידי העדים נגד אדם כלשהו.
7. בהשלמת הטיעונים בעל פה טען ב"כ הנאשם כי הוא מבקש לברר אם ישנו מניע נוסף למי מן המעורבים להתנכל למבקשים.
8. בהתאם להלכות שנקבעו בפסיקה ובראשן פסק הדין בפרשת בניזרי, לאחר שעיינתי הן בתיק החקירה והן ברישומים הנוגעים לכל אחד מעדי התביעה 1-6, מסקנתי היא כי יש להורות למשיבה למסור לב"כ המבקשים את גיליון הרישום הפלילי של עד התביעה מס' 4 המגלם בתוכו פוטנציאל ראייתי שיש בו כדי לסייע להגנת המבקשים, והגובר על זכותו של העד לפרטיות.
9. בגיליונות הרישום הפלילי של שאר העדים אינני מוצאת כל תועלת פוטנציאלית להגנת המבקשים. מרבית הרישומים אינם כוללים כל מידע שיש בו רלבנטיות או תועלת למבקשים, והרישום היחיד שבו מידע הקשור ככל הנראה לאירועים שברקע כתב האישום אינו בבחינת הרשעה קודמת, אין בו מידע בעל משקל ראייתי ממשי, והמעט שיש בו אינו נחוץ להגנת המבקשים, בהיותו נוגע לעובדות הנטענות ממילא בכתב האישום.
10. בנסיבות אלו, גוברת זכותם של העדים לפרטיות על פני זכותם של המבקשים לעיין בגיליונות הרישום שלהם, ועל כן אני דוחה את הבקשה למסירת החומר האמור לידי הסניגור.
נוכח קביעותי דלעיל, אינני רואה צורך להידרש לשאלת ההבדל בין רישום הרשעות קודמות לבין הרישומים מן הסוגים האחרים שנתבקשו.
11. אשר לבקשה השנייה: לצורך הדיון בבקשה עיינתי בתיק החקירה, ובמיוחד במסמכים המפורטים בבקשה. מעיון זה למדתי כי חלק ניכר מן המסמכים הינו במובהק חומר שאיננו מוגדר כ"חומר חקירה", ובכלל זה תרשומות פנימיות.
הכוונה למסמכים ג', י"ח, כ"א, ל"ד, ל"ד ב', נ"ו, ס"ד, ע"ד פ"ח, צ"ט, ק"ז, ר"ד ,ש"י, ש"י א' מלבד זאת אינני רואה צורך להידרש למסמכים י"ג, י"ד, צ"ב, ש"ה וכן ו' במפתח התיק, שהם בחלקם כפל של מסמכים אחרים ובחלקם נמסרו כבר לעיון ההגנה בהסכמת התביעה עוד טרם הדיון.
12. המסמכים שלגביהם ביקשתי את תשובת התובע הם: ה', ז', ח', כ"ד, פ"ט וק"ה, אשר לגביהם תיתכן מחלוקת אם מדובר בחומר חקירה שאותו יש למסור להגנה או בתרשומות פנימיות שאינן חומר חקירה ואין חובה למסרם.